סרקומה אפיתלואידית (Epithelioid Sarcoma)

*התוכן עבר בקרה וייעוץ רפואי על ידי פרופ' עפר מרימסקי, מומחה בכיר לסרקומות

מאפייני הסרקומה

סרקומה אפיתלואידית היא גידול ממאיר נדיר של רקמות רכות, המאובחן בעיקר אצל צעירים ומבוגרים צעירים בגילאי 20–40, אם כי הוא עשוי להופיע גם בגילים אחרים. ברוב המקרים הגידול מתפתח בגפיים – בעיקר בכפות הידיים, באמות ובשוקיים – אך הוא יכול להופיע גם באזורים נוספים בגוף, כמו האגן והגו. שמו של הגידול נובע מהדמיון בין תאי הגידול לתאי אפיתל, תאי הכיסוי של רקמות הגוף. בתחילה נוטה הסרקומה לגדול באיטיות, מה שעלול להטעות ולדחות את האבחון, אך עם הזמן היא נוטה להפוך אגרסיבית יותר, לחדור לרקמות סמוכות ואף לשלוח גרורות לבלוטות הלימפה או לריאות.

קיימים שני סוגים עיקריים של סרקומה אפיתלואידית:

  • סוג דיסטלי (Distal): הסוג השכיח יותר, שמופיע בדרך כלל בכפות הידיים, כפות הרגליים, הרגליים והזרועות
  • סוג פרוקסימלי (Proximal): נדיר יותר, ונוטה להופיע באזור מרכז הגוף – בחזה, בבטן, באגן או בגב

סטטיסטיקה של אבחון בישראל

סרקומה אפיתלואידית נחשבת נדירה מאוד. בישראל מאובחנים מדי שנה מקרים בודדים בלבד. בגלל נדירותה והדמיון שלה למחלות אחרות, היא עלולה להתגלות רק לאחר זמן ולעיתים באיחור.

סימנים ותסמינים

התסמינים של סרקומה אפיתלואידית משתנים לפי גודל הגידול והמיקום שלו. ייתכן שיופיעו כל התסמינים, חלק מהם בלבד, או שלא יהיו סימנים כלל עד לאבחון. במרבית המקרים מתפתחת בליטה או נפיחות ברקמות הרכות מתחת לעור – לרוב בכפות הידיים, בזרועות, בכפות הרגליים או ברגליים. הבליטה בדרך כלל קשה במגע, גדלה באיטיות ואינה כואבת בתחילה. עם הזמן היא עלולה לגרום להיווצרות פצעים פתוחים (כיבים) על פני העור, ולעיתים פצעים אלה מלווים בכאב.

אבחון

כדי לאבחן סרקומה אפיתלואידית מבצעים מספר שלבים:

  • בדיקה גופנית – מישוש האזור והערכת הגוש
  • הדמיה (MRI, CT או אולטרסונוגרפיה) – כדי לבדוק את מיקום, גודל ועומק הגידול
  • ביופסיה – נטילת דגימת רקמה מהגוש היא שלב הכרחי. הדגימה נבדקת במעבדה כדי לקבוע אם מדובר בסרקומה
  • בדיקות פתולוגיות מיוחדות – נדרשות כדי לאשר שמדובר דווקא בסרקומה אפיתלואידית ולא בגידול אחר

שיעורי הישרדות

שיעורי ההישרדות תלויים בגורמים רבים: גודל הגידול, מיקומו, האם התפשט לבלוטות לימפה או לריאות, והאם ניתן להסירו בניתוח. באופן כללי, אבחון מוקדם משפר את סיכויי ההחלמה. חשוב לזכור שכל מקרה שונה, והרופא המטפל מתאים את ההערכה באופן אישי.

טיפול

  • ניתוח – הטיפול העיקרי, שמטרתו להסיר את הגידול במלואו
  • הקרנות – ניתנות לעיתים אחרי ניתוח כדי להפחית את הסיכון לחזרה מקומית, או כאשר לא ניתן לנתח
  • כימותרפיה – משמשת בחלק מהמקרים, בעיקר אם המחלה מתקדמת או שולחת גרורות
  • טיפולים ביולוגיים וממוקדים – קיימות תרופות חדשות וניסויים קליניים שמציעים אפשרויות טיפול נוספות

לחיות עם הסרקומה

ההתמודדות עם סרקומה אפיתלואידית מאתגרת, אך חשוב לדעת שקיימת תמיכה רפואית ורגשית. צוותי טיפול רב־תחומיים – רופאים, אחיות, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים – מלווים את המטופלים ואת משפחותיהם.
קבוצות תמיכה ועמותות חולים מספקות ידע, ליווי ותחושת קהילה.
המסר המרכזי הוא שגם מול מחלה נדירה וקשה קיימות דרכי טיפול מתקדמות, תמיכה מקצועית וקהילתית, ותקווה לשמירה על איכות חיים טובה ככל האפשר.